סיכום הפעילות בבלוג

הכתיבה בבלוג היוותה עבורי משימה לא קלה. מעבר לחשש של עניין הפומביות והצורך ללמוד לחיות עם החשיפה, התעוררו קשיים כמו על מה לכתוב, איך לארגן את המחשבות ולנסח את התובנות.
אבל עם הזמן, נוכחתי לדעת, שהקשיים האלה הם בעצם היתרונות של הבלוג.
ראשית, הבלוג "נטרל" לי את החששות מחשיפה. ככל שעבר הזמן, גיליתי שהפומביות לא מפריעה לי. גם אחרי שד"ר גילה קורץ נתנה לנו אישור להגביל את חשיפת הבלוג לתלמידי המכללה בלבד, בחרתי שלא לנהוג כך. בפעם הבאה שאדרש לפרסם תכנים בגלוי, זה לא ילווה ברגשות שליליות.
שנית, הבלוג שירת את תהליך הכתיבה שלי – הכתיבה בבלוג חייבה אותי לחשוב כל הזמן, גם במצבים שלא הייתי מול המחשב. הכתיבה סייעה לי להגיע לחשיבה רפלקטיבית וביקורתית. זה המקום לציין שלפומביות יש חשיבות גדולה – הידיעה שהתכנים גלויים לגולשים, חייבה אותי להשקיע זמן בארגון ובניסוח המחשבות, בקריאה את הכתוב מספר פעמים ובביצוע הגהה.
בנוסף, אני רוצה לציין עוד יתרונות:
במה לביטוי אישי – הכתיבה בבלוג אפשרה לי ליצור "תעודת זהות" משלי. כלומר, מי שרוצה לדעת מה דעתי על נושאים כמו תקשוב מערכת החינוך או למידה שיתופית, יכול לקרוא בבלוג שלי.
ארגון וניהול ידע – חיפוש מתמיד אחרי מאמרים, סרטונים וקישורם לפוסטים. ניהול הידע בעזרת יישומים טכנולוגיים כמו הדלישס.
הגברת המוטיבציה - התגובות שקיבלתי מעמיתי ללימודים, וכן סטודנטים מהמנהל (לפי בקשת המרצה) גרמו לי להרגיש מועילה, שאני תורמת במשהו, וזה דרבן אותי להמשיך בכתיבה. יחד עם זאת, אני תוהה - מי בעצם קהל היעד שלי? מי קורא את הבלוג שלי? האם אני תורמת לעמיתי במכללה כמו שהם תורמים לי? בנוסף, הבלוג, בדומה לטוויטר, הוא בעצם כתיבה לעצמי. בתקופה של פריחת הרשתות החברתיות וחשיבות האינטראקציה הבין אישית ללמידה, הבלוג לדעתי, בנקודה זו לוקה בחסר.

לסיכום, הבלוג הוא שיקוף של תהליך הכתיבה של היחיד. הוא אמנם מאפשר במה גם לשיתופיות, אך היא לא באה לידי ביטוי בעוצמה, כדוגמת רשת הפייסבוק. הייתי ממליצה ליישם אותו בכיתות במטרה לשפר את מיומנות הכתיבה של התלמידים. בדרך זו, התלמידים יוצרים במה ייחודית משלהם שבה הם יכולים להתבטא, לחוות את דעתם ,להציג את כישרונותיהם השונים, להשפיע ולעזור גם לתלמידים אחרים.

לסיום, אני רוצה להודות לחנה גוטמן, שליוותה אותי במהלך הפרויקט. חלק מהפוסטים נכתבו בהשראת השיחות בינינו בדרך הביתה מהמכללה, ועל כך מגיעה לה תודה. כמו כן תודה לחברותיי לי, דורית וגילה שקראו והגיבו לבלוג זה.

"חוכמת ההמונים"

ג'יימס סורוביצקי בספרו "חוכמת ההמונים" טוען שלפעמים ההמון חכם מן היחיד. כלומר, חוכמה קולקטיבית מובילה לעיתים לקבלת החלטות טובות יותר מאשר החלטות המתקבלות בידי היחיד, מוכשר ככל שיהיה.
ביטוי לחוכמת ההמונים אפשר למצוא ברשתות החברתיות השונות המאפשרות לגולשים להגיב, לשתף וליצור תכנים שישמשו גולשים אחרים. הידע, בעצם, צומח מההמון, על ידי המשתתפים עצמם.

הסרטון הבא מציג את הנקודות החשובות בתיאוריה זו:



מה המשמעות של חוכמת ההמונים בחינוך? האם זה אומר שככל שהקבוצה גדולה יותר, מתקבלת חוכמה טובה יותר?

אני חושבת שהמושג "חוכמת ההמונים" מתייחס לשינוי שחל בתפיסת הידע - הידע לא מוגבל לבן אדם אחד. הוא מפוזר אצל מספר אנשים שתוך כדי אינטראקציה ביניהם, יוצרים ידע חדש. בהתאם לתיאורית "ריבוי האינטליגנציות" של גרדנר, אין אינטליגנציה אחת אלא יש מומחי ידע בתחומים שונים. לפיכך, הקבוצה צריכה להיות הטרוגנית ומגוונת מאחר וקבלת ההחלטות מתבססת על מצבור רב של רעיונות.
בהתאם לכך, מורים צריכים להבין שהם אינם בעלי הידע הבלעדיים בכיתה וכי התלמידים צריכים לקחת חלק בתהליך הלימודי. כמו כן, קיימת תחושה שהידע שהמורים מייצרים נשאר אצלם כי הם אינם משתפים עמיתים בצוות. התלמידים, מנגד, מבינים את חוכמת ההמונים. הם משתפים ויוצרים תכנים ברשתות החברתיות כמו הפייסבוק, או פונים למומחי ידע במשחקי הרשת השונים כדי להשיג משאבים המקדמים אותם במשחק.

אני מאמינה שהמטרה שלנו היא ליצור מודעות בקרב המורים בדבר שינוי בתפיסת הידע. הניסיון לשנות את התלמידים הוא בלתי אפשרי, אבל כן אפשר לשנות את דרכי ההוראה והלמידה כדי להתאימם למאה ה-21.

על רפורמות במערכת החינוך

בשיעור מדעי החינוך במאה ה-21, למדנו על רפורמות שונות שנעשו במהלך השנים במערכת החינוך. בשנת 1997, לדוגמא, נחקקה בכנסת רפורמת "יום לימודים ארוך" המיושמת כיום רק ב-600 בתי ספר.
המסקנה הכללית היא שרפורמות במערכת החינוך נכשלות בגלל סיבות רבות: המערכת אינה מפיקה לקחים, שרי האוצר והחינוך רוצים לראות תוצאות לטווח קצר, חסרה מסגרת תיאורטית, דגש על הכמות ולא איכות והכשרת מורים חדשים למערכת קיימת.
אני תוהה אם זו המציאות, מה הסיכוי שרפורמת תקשוב בחינוך תיושם בבתי הספר? משרד החינוך אמנם מנסה לקדם תוכנית תקשוב לאומית שצפויה לשנות את שיטות הלמידה וההוראה בבית ספר ולהתאים אותן לעולם המידע העכשווי, אך התחושה היא שדברים לא "זזים" ומרבית הטכנולוגיה סגורה בחדר המחשבים.
בהקשר הזה נזכרתי במאמרו של פרופסור דוד חן שפורסם בעיתון הארץ בשנת 2009 על החמצת המהפכה הטכנולוגית בבית הספר. פרופסור דוד חן כותב שהאוריינות הדיגיטאלית צומחת בנפרד מתרבות בית הספר. כתוצאה מכך "מרבית התלמידים ימשיכו לחיות בתרבות מפוצלת - בבית ובחברה ילמדו ויתפתחו בתוך התרבות הדיגיטאלית על מורכבותה, עושרה וניגודיה; ובית הספר יהפוך יותר ויותר ללא רלוונטי".

אני חושבת שאם יהיה שינוי, הוא לא יבוא מלמעלה למטה אלא יצמח מלמטה, מהשטח, ממורים בעלי מוטיבציה שעברו הכשרה אקדמית, המכירים במהפכה שהחברה עברה ובצורך לצייד את תלמידי ישראל בכישורים ובמיומנויות הדרושים במאה ה-21. אני סבורה, שרפורמה בתקשוב לא תתבסס על מניעים פוליטיים אלא על מניעים אידיאולוגים. הרפורמה תיושם על ידי מורים המאמינים באיכותה של ההוראה המתוקשבת ויפעלו כסוכני שינוי בבתי הספר השונים במטרה לשכנע את "קהל הלקוחות" ביעילותה ובצדקתה של ההוראה המתוקשבת.

סביבות למידה מתוקשבות - לקראת שינוי?

בקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" של ד"ר אלון הסגל עסקנו בניהול מידע בארגון. ארגון, בין היתר, צריך לפתח סביבת עבודה שיש בה כלים להעברת מידע המאפשרים להגיע לתוצאה האיכותית ביותר כדי שהלקוח יהיה מרוצה.
בסביבת לימודים מתוקשבת, אם כך, על המורים ליצור סביבת לימודים שאיכותה תימדד על פי שביעות הרצון של הלקוח - התלמיד. הדבר המעניין ששמתי לב הוא שההתייחסות לסביבת הלמידה המתוקשבת היא לא מנקודת מבט חינוכית אלא מנקודת מבט עסקית. בהקשר הזה, ד"ר הסגל הזכיר את פיטר דרוקר, אבי תורת הניהול המודרנית, שטען "שמרכז הרווח היחיד של עסק הוא הלקוח" כלומר, איכות המוצר תלויה בלקוח. אם נשליך את זה להוראה וללמידה, אז יוצא שהאפקטיביות בלמידה זה לא אם התלמיד יודע אלא אם התלמיד הבין את החומרים שהמורה תכננה עבורו כדי שיגיע לפתרון הנדרש. נובע מכך, שאיכות המוצר (תוצר הלמידה של התלמיד) תיקבע לגבי הלקוח של התלמיד (תלמידים אחרים יוכלו להיחשף לפתרון).
האם אנו עדים לתחילתו של שינוי בתפיסה של איך צריך לעצב סביבות עבודה מתוקשבות? לפי המודל העסקי, בסביבה לימודית מתוקשבת איכות המוצר, כלומר, הלמידה היא פיתוח של פתרון נדרש (הפנמת ידע) בעוד שבסביבות הקיימות התלמיד מפנים תוכן (מידע). האם זה אומר שהסביבות הקיימות כרגע ברשת הן בעצם לא רלוונטיות?
הסביבות הקיימות כיום כמו אופק וגלים הם אתרים שנבנו על רציונאל פדגוגי וניסיון עשיר התואמים את תוכניות הלימודים. כמו כן, הם ידידותיים למשתמש ותלמידים נהנים להיכנס אליהם. אבל האם מתבצעת כאן למידה? באתרים אלה כמעט ולא מצופה מהתלמיד להגיע לפתרון מסוים - לכל היותר יש מבדק בסוף היחידה. בסביבת הלימוד המתוקשבת החדשה - כל האמצעים והכלים הנמצאים בה - מכוונים למציאה ולפיתוח פתרון.

אני חושבת שישנו כאן שינוי בתפיסה שצריך להתרגל אליו. השינוי הזה יכול להביא לאיכות בדרכי ההוראה והלמידה מאחר ונדרש מהמורה תכנון, ארגון ומחשבה. בדרך זו, איכותה של הסביבה מעידה לא רק על איכות הסביבה אלא גם על איכות המורה.

למידה שיתופית - שלב הערעור

לאחרונה, התחלתי להטיל ספק ביעילותה של הלמידה השיתופית בקרב התלמידים שלי – תלמידי כיתות ה-ו. ההרגשה שלי קיבלה חיזוק מד"ר גילה קורץ שאמרה את המשפט הבא: "אולי מיהרנו לקדש את הלמידה השיתופית" בהסתמך על מחקר שהראה על הישגים טובים יותר בלמידה יחידנית.
אז מה גרם לי לערער על הלמידה השיתופית? הישגי התלמידים במבחנים – רובם קיבלו ציונים נמוכים גם התלמידים הטובים.

שלא יובן אחרת – אני מאמינה בלמידה השיתופית. אני פשוט חושבת שהתלמידים עדיין לא מבינים את חשיבותה. הם תופסים את הלמידה השיתופית כמשהו פיזי (יושבים ביחד וכל אחד עובד בנפרד), ולכן רוב השיחות ביניהם סובבות סביב חיי החברה שלהם ולא סביב הלמידה.

לאור התוצאות המאכזבות, אני תוהה אם הייתי צריכה לעודד את זה. אולי, אם הם היו עובדים לבד - התוצאות היו טובות יותר. אולי הייייתי צריכה להגביל את מספר התלמידים בקבוצה, ואולי קודם כל הייתי צריכה לעשות עבודת הכנה.

בכל אופן, מניסיוני, אני מאמינה שלמידה שיתופית יעילה תוכל להתקיים ברגע שהתלמידים יעברו שינוי תפיסתי בהבנת המונח הזה. אחרת אני לא רואה שום תועלת לתת לתלמידים לעבוד בצוות.

על למידה והנאה

בפוסט הקודם התייחסתי לגורם ההנאה (צפייה בסרטונים) כעשוי לעודד תהליכי למידה בקרב התלמידים. בהקשר הזה נזכרתי בסיפור הבא הממחיש את יחסי הגומלין בין למידה והנאה (לקוח מתוך קומיקס הילדים "קאלווין והובס" של ביל ווטרסון).

קאלווין והובס (ילד בן חמש והנמר שלו) מבלים את חופשת הקיץ שלהם בהתרוצצויות בחוץ וכדרכם, מסתבכים בצרות. בזמן שהם משחקים בחוץ, הם נתקלים בנחש.
"האם הוא מסוכן? מה הוא אוכל?" , שואל קאלווין.
הובס מסתכל אליו במבט של חוסר אונים. שניהם לא בקיאים בנושא זוחלים. ואז הם מוצאים פתרון - הובס מביא ספר על נחשים. חמש דקות מאוחר יותר הם שוכבים על האדמה בשמש וקוראים את הספר כשלפתע קאלווין קופץ ואומר:
"אנחנו לא אמורים ללמוד שום דבר. זה קיץ".
הובס עונה: "אם אף אחד לא מכריח אותך, זה נחשב הנאה".

אז נכון שלמידה היא משימה לא קלה, אבל הטכנולוגיה יכולה לגרום לה להיות מהנה, וברגע שהתלמיד נהנה הוא מרגיש מחויבות ללמידה.

יוטיוב - טוב ללמידה?

באחד מהשיעורים של הערכת טכנולוגיות ידע של ד"ר גילה קורץ הועלתה השאלה הבאה: האם אתר יוטיוב תורם ללמידה?
יוטיוב, כידוע, הינו אתר אינטרנט המאפשר לגולשים לראות, להעלות ולשתף קטעי וידאו ויתרונו בנגישות לתוכן בכל זמן. כמורה לאנגלית, אני משלבת קטעי וידאו במהלך השיעורים משום שהם מאפשרים הצגה ויזואלית של החומר הנלמד (להראות במקום לדבר), והתלמידים נהנים ומתלהבים מהשימוש שנעשה בכלי המייצג את עולמם האישי.
כאן המקום לשאול, מלבד גורם הנאה - מהי באמת תרומתו של האתר לתהליך הלימודי? האם הוא תורם לידע? האם צפייה בסרטון המראה את שימוש זמן ההווה באנגלית, לדוגמא, תורם להבנת חוקי הדקדוק בצורה טובה יותר? האם בכלל השקעת זמן באיתור חומרי למידה ברשת שווה את זה?
מניסיוני בכיתה, אני יכולה לספר שבזמן הצפייה התלמידים מתרגשים ומאוד נהנים. לאחר מכן, הם ניגשים לביצוע המשימות ועובדים בשקט מופתי. מה זה בעצם אומר? האם זה אומר שלסרטונים יש השפעה חיובית על התלמידים? האם זה אומר שהם גרמו להעלאת המוטיבציה ללמידה? ואולי, כפי שהציעה חברתי ללימודים חנה גוטמן, הם כן תרמו ללמידה במובן שהתלמידים לא הרגישו צורך להיעזר במורה או בחבר?

מחקר שבדק את מידת תרומתם של האמצעים הטכנולוגים ללמידה בקרב לומדים מבוגרים והוצג בשיעור על ידי ד"ר גילה קורץ, העלה ששילוב וידאו לא ממש השפיע על תהליך הלמידה. אני חושבת שלשילוב קטעי ווידאו בשיעורים יש השפעה חיובית על התלמידים (בבית ספר יסודי) במובן שזה גרם להם להרגיש יותר מחויבות ללמידה, במובן של זה עשה לי משהו, זה דרבן אותי להמשיך הלאה. אני לא יודעת להגיד כרגע לגבי הישגים. אולי הכלי הזה יכול להיות אפקטיבי יותר אם תהייה לו המשכיות גם בבית. כלומר, לא להסתפק רק בצפייה בכיתה אלא לתת לתלמידים משימות לבית הקשורות לתוכן הסרטון הנצפה בכיתה או להפנות אותם לסרטון אחר.
מבחינתי, הזמן שאני משקיעה באיתור סרטונים שווה את זה!