על רפורמות במערכת החינוך

בשיעור מדעי החינוך במאה ה-21, למדנו על רפורמות שונות שנעשו במהלך השנים במערכת החינוך. בשנת 1997, לדוגמא, נחקקה בכנסת רפורמת "יום לימודים ארוך" המיושמת כיום רק ב-600 בתי ספר.
המסקנה הכללית היא שרפורמות במערכת החינוך נכשלות בגלל סיבות רבות: המערכת אינה מפיקה לקחים, שרי האוצר והחינוך רוצים לראות תוצאות לטווח קצר, חסרה מסגרת תיאורטית, דגש על הכמות ולא איכות והכשרת מורים חדשים למערכת קיימת.
אני תוהה אם זו המציאות, מה הסיכוי שרפורמת תקשוב בחינוך תיושם בבתי הספר? משרד החינוך אמנם מנסה לקדם תוכנית תקשוב לאומית שצפויה לשנות את שיטות הלמידה וההוראה בבית ספר ולהתאים אותן לעולם המידע העכשווי, אך התחושה היא שדברים לא "זזים" ומרבית הטכנולוגיה סגורה בחדר המחשבים.
בהקשר הזה נזכרתי במאמרו של פרופסור דוד חן שפורסם בעיתון הארץ בשנת 2009 על החמצת המהפכה הטכנולוגית בבית הספר. פרופסור דוד חן כותב שהאוריינות הדיגיטאלית צומחת בנפרד מתרבות בית הספר. כתוצאה מכך "מרבית התלמידים ימשיכו לחיות בתרבות מפוצלת - בבית ובחברה ילמדו ויתפתחו בתוך התרבות הדיגיטאלית על מורכבותה, עושרה וניגודיה; ובית הספר יהפוך יותר ויותר ללא רלוונטי".

אני חושבת שאם יהיה שינוי, הוא לא יבוא מלמעלה למטה אלא יצמח מלמטה, מהשטח, ממורים בעלי מוטיבציה שעברו הכשרה אקדמית, המכירים במהפכה שהחברה עברה ובצורך לצייד את תלמידי ישראל בכישורים ובמיומנויות הדרושים במאה ה-21. אני סבורה, שרפורמה בתקשוב לא תתבסס על מניעים פוליטיים אלא על מניעים אידיאולוגים. הרפורמה תיושם על ידי מורים המאמינים באיכותה של ההוראה המתוקשבת ויפעלו כסוכני שינוי בבתי הספר השונים במטרה לשכנע את "קהל הלקוחות" ביעילותה ובצדקתה של ההוראה המתוקשבת.

פעילות המדיה החברתית

כידוע, הווב 2 התפתח מתוך תפיסה אידיאולוגית שידע מפיצים ומשתפים. המשמעות היא שרוב הפעילויות מתקיימות בשטח המדיה החברתית. אתרים שונים באינטרנט כמו הפייסבוק, טוויטר ויו-טיוב מספקים פלטפורמה טכנולוגית ליצירה ושיתוף של תכנים גם על ידי הגולשים עצמם. אבל האם פעם תהיתם מה היקף הפעילות במדיה החברתית? מהי, למשל, כמות הפוסטים המתפרסמים מדי יום? כמה אנשים מצטרפים כחברים חדשים לפייסבוק? כמה ציוצים נשלחים ברשת הטוויטר?
בקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" של ד"ר אלון הסגל, נחשפנו ל"מונה הרשת החברתית" המוצג לפניכם.



בשנת 2009, אדם בשם גארי הייס (Gary Hayes) בנה פלטפורמה המציגה את פעילותה של הרשת החברתית ברחבי העולם בזמן אמת. המידע מבוסס על דיווחים בצורת מספרים כמו מספר התמונות המועלות לרשת הפייסבוק. בנוסף, אפשר למצוא נתונים בתחום המשחקים ברשת כמו מספר ההודעות שנשלחות בין שחקנים ב second life או בתחום המכשירים הניידים כדוגמת מספר מכשירי האייפון הנמכרים בעולם. נכון להיום, הסטטיסטיקה מראה שמעל ל-2 מיליארד אנשים ברחבי העולם עושים שימוש ברשת האינטרנט לשליחת דואר אלקטרוני וכמיליארד אנשים צופים בסרטונים ביו-טיוב וכל זה קורה ביום אחד!

מה הנתונים האלה בעצם אומרים לנו? זה אומר שהנוכחות והפעילות של הגולשים נמצאת כיום באינטרנט במשמעות של "אם אתה לא שם אתה לא קיים". הנתונים מספרים גם מהו היישום הכי נפוץ כרגע באינטרנט בדומה לכמות מספר הצפיות שיש לסרטון ביו-טיוב (האם הנתונים יהיו זהים גם בשנה הבאה?). הם יכולים בנוסף ללמד אותנו על העדפות של אנשים. אני, לדוגמא, לא ידעתי שקניית מתנות וירטואליות ברשת האינטרנט היא כה פופולארית.

הנתונים האלה גם צריכים לחלחל לתוך מערכת החינוך. מערכת החינוך עדיין לא עברה תהליך של שינוי בתפיסת מושג הידע. לצערי, אנחנו עדיין מלמדים בצורה שהייתה נכונה לפני שנים ומתעלמים מהמהפכה הטכנולוגית שאפשרה לידע להיות נגיש לכולם. מורים צריכים לעבור הכשרה מקצועית (בדומה למה שאנחנו עברנו) ולשלב את יישומי הווב-2 בדרכי ההוראה. בדרך זו, השיעורים הופכים ליותר מסקרנים ומעשירי ידע וגם עוזרים לפיתוח מיומנויות. אם מדברים, לדוגמא, על היכולת לעבוד בצוות כאחת מיומנויות המאה ה-21, יישומים כמו גוגל דוקס וויקי יכולים לפתח יכולות אלה. מצד שני, אני טוענת שגם התלמידים צריכים לעבור איזשהו שינוי בתפיסתם את אתרי האינטרנט. תלמידים, לדוגמא, תופסים את היו-טיוב ככלי בידור בלבד והם אינם מודעים לכך שהוא יכול לשמש גם ככלי ללמידה.

בהתאם לכך, אני מצרפת קישור לאתר המציג 100 דרכים לשימוש המדיה החברתית בכיתה. באתר אפשר למצוא רעיונות איך לשלב את הווב-2 בהוראה כמו יצירת דף בפייסבוק לדמות מסיפור שהילדים למדו בכיתה או שימוש ברשת הסקייפ לקיום מפגשים עם סופרים אורחים שלא יכולים להגיע פיזית לבית הספר.

http://www.onlineuniversities.com/blog/2010/05/100-inspiring-ways-to-use-social-media-in-the-classroom/

על גלובליזציה וחינוך

בשיעור האחרון בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה – היבטים בינלאומיים", דיברנו על הקשר בין גלובליזציה לחינוך על פי מאמרו של ואקס:
How globalization can cause Fundamental Curriculum change: An American perspective.
ואקס (Waks) עסק בשאלה כיצד הגלובליזציה משנה באופן מהותי את הממסד החינוכי באמריקה. הטענה המרכזית היא שמערכת החינוך כשלה להכשיר את הבוגרים לעולם העתידי, ולכן יש צורך בביצוע רפורמות חינוכיות כדי להתאים את תוכנית הלימודים לחיים בעידן הגלובליזציה. ואקס מציין מספר שינויים:
א. מלימוד תכנים ללימוד מיומנויות - אחת הבעיות של מערכת החינוך היא הצורך להכשיר בוגר לעולם לא נודע היות והשינויים הולכים וגדלים בקצב מסחרר - מה שמלמדים היום יהיה פחות רלוונטי לעתיד. לכן, צריך ללמד יותר מיומנויות ותכנים שמכוונים להכשרה "עובד הידע". כל הזמן צריך לחדש את הידע היות והלומד נמצא בתהליך של למידה לאורך החיים (long life learning).
ב. שינוי במתודולוגיה - המורה צריך לאמץ שיטות שונות כדי להביא ללמידה עצמית, למידה מקוונת ושימוש בשפה בינלאומית.
ג. ארגון למידה – כשחושבים איך לבנות תוכנית לימודים צריך להסתכל על מסגרות הזמן והמקום. הלמידה הקיימת כיום מגבילה אותנו.למידה מהבית, לדוגמא, מאפשרת לפרוץ את מסגרת הזמן והמקום.
חוץ מהשינוי במהות של התוכן, ואקס מדבר על בית הספר כארגון ששייך לארגון של חברת המידע. אנו רואים בכל המוסדות הבירוקרטים התייעלות בזכות הטכנולוגיה שיוצרת תהליכים של זרימה, בקרת מידע ושיתוף מידע. כל זה צריך להיכנס לרמה הארגונית של בית הספר. גם שם צריך לעבור תהליכים של מעבר משימוש באמצעים פרימיטיביים למערכת המבוססת מחשב.
ואקס, בעצם, מתאר תמונת מצב שאנו המורים צריכים להתמודד בעידן הגלובליזציה. זהו עידן שההיררכיות משתטחות ואמצעי התקשורת משתנים כך שלהורים ולתלמידים יש יותר נגישות. אם פעם היה קשה להורה לקבוע פגישה עם המנהל, היום הטכנולוגיה מאפשרת לעקוף את כל הבירוקרטיות וההורה יכול לשלוח למנהל אי-מייל אישי. התלמידים, לדוגמא, יכולים לפרסם באחת מרשתות החברתיות את דעתם על המורים שלהם. איך אנחנו בתור מורים מתמודדים עם זה? האם עלינו להצטרף בתור חברים לפייסבוק?

כרגע זה נראה שבתי הספר עדיין לא מוכנים לקראת השינוי ונמצאים במבוכה גדולה לנוכח אמצעי התקשורת הטכנולוגיים. אנו חיים בעידן שצריך לדעת לחיות ולהתנהל בו וכמה שיותר מוקדם יבוא השינוי, כך נוכל לתת מענה לאתגרים החדשים שניצבים בפני מערכת החינוך.

ילדי המאה 21

בפוסט הקודם הזכרתי את מארק פרנסקי כמי שטבע את המונח "ילידים דיגיטליים" – אותם ילדים שנולדו לתוך עולם הטכנולוגיה. שיטוט בגוגל הביא אותי לציטוט הבא שלו משנת 2007: "אם בתי הספר לא יתאימו את דרכם אל המאה ה-21, לא יהיה להם צידוק קיומי".
פרנסקי, בדברי תוכחה המשולבים בחוש הומור, מדבר על מיומנויות המאה ה-21, על הצורך ללמד את דור העתיד את הכישורים הנדרשים לשוק העבודה כמו קבלת החלטות, תקשורת בין-אישית וחשיבה יצירתית. באותה הרצאה הוא מתייחס למהפכה הטכנולוגית שמכפילה את עצמה בקצב מסחרר ("feel the fear") ולשימוש בה כמסייעת לתהליכי הוראה ולמידה.
פרנסקי מאפיין את ילדי המאה ה-21 כילדים המוקפים בטכנולוגיה מרגע היוולדם וכשהם באים לבית הספר הם משועממים כי הם מנותקים מהסביבה הטבעית שלהם. כמו כן, הוא טוען, שילדים משתעממים בשיעורים כי המורים מרוכזים בתוכנית הלימודים ולא בעתיד וכי לא מלמדים אותם בדרך הנכונה.
למה, שואל פרנסקי, תלמיד צריך ללמוד באמצעות הרצאות כמו במאה הקודמת? המסר שאנו, המורים, מעבירים לתלמידים זה לזרוק את הטכנולוגיה לפני שהם נכנסים לבית הספר במקום לעשות בה שימוש. עלינו להבין שהטכנולוגיה היא חלק מהם ולנצל זאת לצורכי הוראה ולמידה.

כשצפיתי בסרטון הרגשתי שאותי פרנסקי לא צריך לשכנע - אני כבר שם, מודעת למאפיינים של"הילידים הדיגיטליים" ולומדת במגמת תקשוב המכשירה אותי לרתום את הטכנולוגיה לפדגוגיה.

למי שעדיין לא השתכנע בדבר השינוי שצריך לקרות במערכת החינוך, מוזמן לצפות בהרצאתו של מארק פרנסקי (אל תפספסו את הבדיחה בתחילת דבריו) .

העתיד כבר כאן !

בפוסט הקודם כתבתי על הגל השלישי הרואה חשיבות רבה לעיבוד ידע חדש על ידי התלמיד. כמו כן ציינתי שאני מרגישה שאני נמצאת במקום הנכון מבחינת העתיד הצפוי במערכת החינוך. השבוע התחלתי סמסטר חדש וקיבלתי חיזוק נוסף להחלטה שלי ללמוד תקשוב. אחת המרצות, ד"ר רחל מינץ, דיברה על המיומנויות המאה ה-21 המאופיינת בקצב שינויים מהיר כל כך, שבתי ספר ומורים נאלצים לתת מענה לאתגרים ולצרכים של המאה החדשה.
היא הסבירה שהמחשבים שנכנסו חזק עם התקשורת, הביאו ליצירת אינטראקציות חדשות ללמידה. מהיחיד מצפים שירכוש מיומנויות חדשות כמו יכולת לתקשורת אישית, יכולת להסתגל לשינויים, יכולת לעבוד בצוות, יכולת לפתור בעיות, להיות יצירתי, יוזם, יוצר, בעל ראיה ביקורתית, להתעדכן וללמוד כל הזמן. לכן, מערכת החינוך צריכה לעבור מלמידה מסורתית המוגבלת למקום אחד ללמידה גלובלית המתרחשת בכל מקום ונמשכת כל החיים. על מערכת החינוך להכין את התלמידים לדרישות של שוק העבודה העתידי הדורש שיתוף פעולה וצוותים שעובדים יחד.

דבריה של ד"ר רחל מינץ הביאו אותי לעיין שוב באחד מהמאמרים שקראתי בקורס "סוגיות במדיניות החינוך". "בהקשר החברתי של האלף החדש יהיה טבע האדם רב-גוני. האדם יהיה טכנולוגי, כלכלי, חברתי, פוליטי, תרבותי ואדם לומד בכפר גלובלי של מידע, של טכנולוגיה עתירת ידע ושל ריבוי תרבויות. היחידים והחברה כאחד זקוקים להתפתחויות מרובות בהיבט הטכנולוגי, הכלכלי, החברתי, המדיני, התרבותי והלימודי. כדי לקיים את ההתפתחויות המרובות והמתמשכות של היחידים ושל החברה במאה החדשה המשתנה, יש צורך בלמידה לאורך כל החיים ובחברה לומדת". (צ'אנג ,מתוך חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי).
להלן קישור למאמר:
http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/22AF7009-A1C5-40A9-9696-4EF669E9BB4A/605/%D7%A4%D7%A8%D7%A71.pdf