סביבות למידה מתוקשבות - לקראת שינוי?

בקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" של ד"ר אלון הסגל עסקנו בניהול מידע בארגון. ארגון, בין היתר, צריך לפתח סביבת עבודה שיש בה כלים להעברת מידע המאפשרים להגיע לתוצאה האיכותית ביותר כדי שהלקוח יהיה מרוצה.
בסביבת לימודים מתוקשבת, אם כך, על המורים ליצור סביבת לימודים שאיכותה תימדד על פי שביעות הרצון של הלקוח - התלמיד. הדבר המעניין ששמתי לב הוא שההתייחסות לסביבת הלמידה המתוקשבת היא לא מנקודת מבט חינוכית אלא מנקודת מבט עסקית. בהקשר הזה, ד"ר הסגל הזכיר את פיטר דרוקר, אבי תורת הניהול המודרנית, שטען "שמרכז הרווח היחיד של עסק הוא הלקוח" כלומר, איכות המוצר תלויה בלקוח. אם נשליך את זה להוראה וללמידה, אז יוצא שהאפקטיביות בלמידה זה לא אם התלמיד יודע אלא אם התלמיד הבין את החומרים שהמורה תכננה עבורו כדי שיגיע לפתרון הנדרש. נובע מכך, שאיכות המוצר (תוצר הלמידה של התלמיד) תיקבע לגבי הלקוח של התלמיד (תלמידים אחרים יוכלו להיחשף לפתרון).
האם אנו עדים לתחילתו של שינוי בתפיסה של איך צריך לעצב סביבות עבודה מתוקשבות? לפי המודל העסקי, בסביבה לימודית מתוקשבת איכות המוצר, כלומר, הלמידה היא פיתוח של פתרון נדרש (הפנמת ידע) בעוד שבסביבות הקיימות התלמיד מפנים תוכן (מידע). האם זה אומר שהסביבות הקיימות כרגע ברשת הן בעצם לא רלוונטיות?
הסביבות הקיימות כיום כמו אופק וגלים הם אתרים שנבנו על רציונאל פדגוגי וניסיון עשיר התואמים את תוכניות הלימודים. כמו כן, הם ידידותיים למשתמש ותלמידים נהנים להיכנס אליהם. אבל האם מתבצעת כאן למידה? באתרים אלה כמעט ולא מצופה מהתלמיד להגיע לפתרון מסוים - לכל היותר יש מבדק בסוף היחידה. בסביבת הלימוד המתוקשבת החדשה - כל האמצעים והכלים הנמצאים בה - מכוונים למציאה ולפיתוח פתרון.

אני חושבת שישנו כאן שינוי בתפיסה שצריך להתרגל אליו. השינוי הזה יכול להביא לאיכות בדרכי ההוראה והלמידה מאחר ונדרש מהמורה תכנון, ארגון ומחשבה. בדרך זו, איכותה של הסביבה מעידה לא רק על איכות הסביבה אלא גם על איכות המורה.

למידה שיתופית - שלב הערעור

לאחרונה, התחלתי להטיל ספק ביעילותה של הלמידה השיתופית בקרב התלמידים שלי – תלמידי כיתות ה-ו. ההרגשה שלי קיבלה חיזוק מד"ר גילה קורץ שאמרה את המשפט הבא: "אולי מיהרנו לקדש את הלמידה השיתופית" בהסתמך על מחקר שהראה על הישגים טובים יותר בלמידה יחידנית.
אז מה גרם לי לערער על הלמידה השיתופית? הישגי התלמידים במבחנים – רובם קיבלו ציונים נמוכים גם התלמידים הטובים.

שלא יובן אחרת – אני מאמינה בלמידה השיתופית. אני פשוט חושבת שהתלמידים עדיין לא מבינים את חשיבותה. הם תופסים את הלמידה השיתופית כמשהו פיזי (יושבים ביחד וכל אחד עובד בנפרד), ולכן רוב השיחות ביניהם סובבות סביב חיי החברה שלהם ולא סביב הלמידה.

לאור התוצאות המאכזבות, אני תוהה אם הייתי צריכה לעודד את זה. אולי, אם הם היו עובדים לבד - התוצאות היו טובות יותר. אולי הייייתי צריכה להגביל את מספר התלמידים בקבוצה, ואולי קודם כל הייתי צריכה לעשות עבודת הכנה.

בכל אופן, מניסיוני, אני מאמינה שלמידה שיתופית יעילה תוכל להתקיים ברגע שהתלמידים יעברו שינוי תפיסתי בהבנת המונח הזה. אחרת אני לא רואה שום תועלת לתת לתלמידים לעבוד בצוות.

על למידה והנאה

בפוסט הקודם התייחסתי לגורם ההנאה (צפייה בסרטונים) כעשוי לעודד תהליכי למידה בקרב התלמידים. בהקשר הזה נזכרתי בסיפור הבא הממחיש את יחסי הגומלין בין למידה והנאה (לקוח מתוך קומיקס הילדים "קאלווין והובס" של ביל ווטרסון).

קאלווין והובס (ילד בן חמש והנמר שלו) מבלים את חופשת הקיץ שלהם בהתרוצצויות בחוץ וכדרכם, מסתבכים בצרות. בזמן שהם משחקים בחוץ, הם נתקלים בנחש.
"האם הוא מסוכן? מה הוא אוכל?" , שואל קאלווין.
הובס מסתכל אליו במבט של חוסר אונים. שניהם לא בקיאים בנושא זוחלים. ואז הם מוצאים פתרון - הובס מביא ספר על נחשים. חמש דקות מאוחר יותר הם שוכבים על האדמה בשמש וקוראים את הספר כשלפתע קאלווין קופץ ואומר:
"אנחנו לא אמורים ללמוד שום דבר. זה קיץ".
הובס עונה: "אם אף אחד לא מכריח אותך, זה נחשב הנאה".

אז נכון שלמידה היא משימה לא קלה, אבל הטכנולוגיה יכולה לגרום לה להיות מהנה, וברגע שהתלמיד נהנה הוא מרגיש מחויבות ללמידה.

יוטיוב - טוב ללמידה?

באחד מהשיעורים של הערכת טכנולוגיות ידע של ד"ר גילה קורץ הועלתה השאלה הבאה: האם אתר יוטיוב תורם ללמידה?
יוטיוב, כידוע, הינו אתר אינטרנט המאפשר לגולשים לראות, להעלות ולשתף קטעי וידאו ויתרונו בנגישות לתוכן בכל זמן. כמורה לאנגלית, אני משלבת קטעי וידאו במהלך השיעורים משום שהם מאפשרים הצגה ויזואלית של החומר הנלמד (להראות במקום לדבר), והתלמידים נהנים ומתלהבים מהשימוש שנעשה בכלי המייצג את עולמם האישי.
כאן המקום לשאול, מלבד גורם הנאה - מהי באמת תרומתו של האתר לתהליך הלימודי? האם הוא תורם לידע? האם צפייה בסרטון המראה את שימוש זמן ההווה באנגלית, לדוגמא, תורם להבנת חוקי הדקדוק בצורה טובה יותר? האם בכלל השקעת זמן באיתור חומרי למידה ברשת שווה את זה?
מניסיוני בכיתה, אני יכולה לספר שבזמן הצפייה התלמידים מתרגשים ומאוד נהנים. לאחר מכן, הם ניגשים לביצוע המשימות ועובדים בשקט מופתי. מה זה בעצם אומר? האם זה אומר שלסרטונים יש השפעה חיובית על התלמידים? האם זה אומר שהם גרמו להעלאת המוטיבציה ללמידה? ואולי, כפי שהציעה חברתי ללימודים חנה גוטמן, הם כן תרמו ללמידה במובן שהתלמידים לא הרגישו צורך להיעזר במורה או בחבר?

מחקר שבדק את מידת תרומתם של האמצעים הטכנולוגים ללמידה בקרב לומדים מבוגרים והוצג בשיעור על ידי ד"ר גילה קורץ, העלה ששילוב וידאו לא ממש השפיע על תהליך הלמידה. אני חושבת שלשילוב קטעי ווידאו בשיעורים יש השפעה חיובית על התלמידים (בבית ספר יסודי) במובן שזה גרם להם להרגיש יותר מחויבות ללמידה, במובן של זה עשה לי משהו, זה דרבן אותי להמשיך הלאה. אני לא יודעת להגיד כרגע לגבי הישגים. אולי הכלי הזה יכול להיות אפקטיבי יותר אם תהייה לו המשכיות גם בבית. כלומר, לא להסתפק רק בצפייה בכיתה אלא לתת לתלמידים משימות לבית הקשורות לתוכן הסרטון הנצפה בכיתה או להפנות אותם לסרטון אחר.
מבחינתי, הזמן שאני משקיעה באיתור סרטונים שווה את זה!

פעילות המדיה החברתית

כידוע, הווב 2 התפתח מתוך תפיסה אידיאולוגית שידע מפיצים ומשתפים. המשמעות היא שרוב הפעילויות מתקיימות בשטח המדיה החברתית. אתרים שונים באינטרנט כמו הפייסבוק, טוויטר ויו-טיוב מספקים פלטפורמה טכנולוגית ליצירה ושיתוף של תכנים גם על ידי הגולשים עצמם. אבל האם פעם תהיתם מה היקף הפעילות במדיה החברתית? מהי, למשל, כמות הפוסטים המתפרסמים מדי יום? כמה אנשים מצטרפים כחברים חדשים לפייסבוק? כמה ציוצים נשלחים ברשת הטוויטר?
בקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" של ד"ר אלון הסגל, נחשפנו ל"מונה הרשת החברתית" המוצג לפניכם.



בשנת 2009, אדם בשם גארי הייס (Gary Hayes) בנה פלטפורמה המציגה את פעילותה של הרשת החברתית ברחבי העולם בזמן אמת. המידע מבוסס על דיווחים בצורת מספרים כמו מספר התמונות המועלות לרשת הפייסבוק. בנוסף, אפשר למצוא נתונים בתחום המשחקים ברשת כמו מספר ההודעות שנשלחות בין שחקנים ב second life או בתחום המכשירים הניידים כדוגמת מספר מכשירי האייפון הנמכרים בעולם. נכון להיום, הסטטיסטיקה מראה שמעל ל-2 מיליארד אנשים ברחבי העולם עושים שימוש ברשת האינטרנט לשליחת דואר אלקטרוני וכמיליארד אנשים צופים בסרטונים ביו-טיוב וכל זה קורה ביום אחד!

מה הנתונים האלה בעצם אומרים לנו? זה אומר שהנוכחות והפעילות של הגולשים נמצאת כיום באינטרנט במשמעות של "אם אתה לא שם אתה לא קיים". הנתונים מספרים גם מהו היישום הכי נפוץ כרגע באינטרנט בדומה לכמות מספר הצפיות שיש לסרטון ביו-טיוב (האם הנתונים יהיו זהים גם בשנה הבאה?). הם יכולים בנוסף ללמד אותנו על העדפות של אנשים. אני, לדוגמא, לא ידעתי שקניית מתנות וירטואליות ברשת האינטרנט היא כה פופולארית.

הנתונים האלה גם צריכים לחלחל לתוך מערכת החינוך. מערכת החינוך עדיין לא עברה תהליך של שינוי בתפיסת מושג הידע. לצערי, אנחנו עדיין מלמדים בצורה שהייתה נכונה לפני שנים ומתעלמים מהמהפכה הטכנולוגית שאפשרה לידע להיות נגיש לכולם. מורים צריכים לעבור הכשרה מקצועית (בדומה למה שאנחנו עברנו) ולשלב את יישומי הווב-2 בדרכי ההוראה. בדרך זו, השיעורים הופכים ליותר מסקרנים ומעשירי ידע וגם עוזרים לפיתוח מיומנויות. אם מדברים, לדוגמא, על היכולת לעבוד בצוות כאחת מיומנויות המאה ה-21, יישומים כמו גוגל דוקס וויקי יכולים לפתח יכולות אלה. מצד שני, אני טוענת שגם התלמידים צריכים לעבור איזשהו שינוי בתפיסתם את אתרי האינטרנט. תלמידים, לדוגמא, תופסים את היו-טיוב ככלי בידור בלבד והם אינם מודעים לכך שהוא יכול לשמש גם ככלי ללמידה.

בהתאם לכך, אני מצרפת קישור לאתר המציג 100 דרכים לשימוש המדיה החברתית בכיתה. באתר אפשר למצוא רעיונות איך לשלב את הווב-2 בהוראה כמו יצירת דף בפייסבוק לדמות מסיפור שהילדים למדו בכיתה או שימוש ברשת הסקייפ לקיום מפגשים עם סופרים אורחים שלא יכולים להגיע פיזית לבית הספר.

http://www.onlineuniversities.com/blog/2010/05/100-inspiring-ways-to-use-social-media-in-the-classroom/

"חנוך הנער על פי מוחו"

במשך שנים ניסו פילוסופים ופסיכולוגים רבים להסביר כיצד מתרחשת למידה. בעוד שבעבר החוקרים ביססו את תיאוריות הלמידה על פי תצפיות על ההתנהגות הגלויה, כיום בעשור האחרון חוקרים מתמקדים בתהליכי למידה המתרחשים בתוך הקופסה השחורה - המוח.
בקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" של ד"ר נטע נוצר, צפינו בסרטון שבו מופיע פרופסור עידן שגב העומד בראש המרכז הבין תחומי לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור שגב אחראי על פרויקט בניית מודל מתמטי להבנת תהליכי עיבוד מידע במוח. המוח, הוא מסביר, הינו אוסף של תאי עצב המורכב מרשתות – רשתות של קשרים וחיבורים המשתנים כל הזמן. אם נצליח להבין את ההקשרים שיוצרות הרשתות, נוכל להבין כיצד רשתות עצבים מייצרות התנהגויות שונות כמו תנועה, תפיסה, מחשבה, יצירה וכדומה. אם נצליח להבין את מבנה המוח נוכל אולי להבין איך נוצרת למידה.


בזמן צפייה בסרטון, תהיתי לגבי ההשלכות של חקר המוח על הלמידה. אם המידע במוח מאוחסן על רשת של קשרים וחיבורים, זה אומר שיש ללמד בהקשרים שונים ולא להתמקד בקשר אחד מסוים. לכן, עלינו המורים לאתגר יותר את התלמידים כי ככל שהתלמידים יתמודדו עם בעיות מורכבות יותר, מערכת הקשרים שתיווצר במוח תהייה מגוונת יותר. בנוסף, תהיתי לגבי הדרך שבה אנו מלמדים כיום. הייתכן והיא מוטעית? הייתכן שאנחנו בעצם משבשים את החשיבה של התלמידים? הרי יכול להיות שאנחנו לא מדברים באותה "שפה" חדשה שתואמת את מבנה המוח.
לסיום, אני תוהה עד כמה המורים מעודכנים בתיאוריה החדשה. מורים חייבים להיות חשופים לגבי ממצאי המחקר על המוח והקשר ללמידה. בעזרת התגלית החדשה מורים לדוגמא, יוכלו לפתח אסטרטגיות למידה ולבנות תוכניות לימוד בהתאם.אין ספק שהמחקר בתחום המוח ישפיע בעתיד על האופן שבו אנו מלמדים ותלמידים לומדים.

הערכה בשביל למידה

בשיעור האחרון בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע"של ד"ר גילה קורץ עסקנו בסוגיית הערכה. הערכה, כידוע, היא כלי או אמצעי לקבלת מידע על אודות הלמידה של התלמיד המתבצעת בדרך כלל בסיום התהליך הלימודי. אולם השאלה שצריך לשאול היא עד כמה הדרך הזו יעילה לתלמידים? האם מתן ציון או כתיבת הערות על גבי עבודה אכן תורמים לתהליך הלמידה? האם הדרך הזו גורמת לתלמידים להיות טובים יותר?
אדם בשם ריק סטיגינס (Rick Stiggins – ראו סרטון למטה), העומד בראש המוסד ללימוד הערכה, אומר שהדרך שבה אנו מעריכים תלמידים לפי ציונים מיועדת לעזור לחלק מהתלמידים. התפקיד שלנו הוא לחשוב כיצד הערכה יכולה לעזור לכלל התלמידים. לכן, הוא אומר, יש צורך לשנות את הפרספקטיבה שלנו לגבי תהליכי הערכה: לא עוד הערכה בשביל קבלת ציונים אלא הערכה בשביל הלמידה. בדרך זו, הערכה הופכת להיות מה שהוא מכנה "חגיגה של למידה" - תהליך שבו הלומדים מרגישים מחויבות ללמידה בכך שהם מעורבים בתהליך הלמידה. לפיכך, סטיגינס מציע שבע אסטרטגיות שמורים צריכים ליישם בתהליכי הערכה:
1. להגדיר מטרות ברורות וברות השגה.
2. לתת מודלים להערכת עבודה טובה – האם בכלל התלמידים יודעים איך צריכה להיראות עבודה טובה?
3. לתת משובים תיאורים מתמשכים.
4. ללמד הערכה עצמית.
5. להתמקד בפן אחד של החומר הנלמד.
6. לשים דגש על הגהה.
7. ללמד תהליכי רפלקציה.
האסטרטגיות שסטיגינס מציע עוזרות למורים למשוך את התלמידים לתוך תהליך הלמידה, לגרום להם להיות מעורבים כדי שיוכלו לקחת אחריות על הלמידה שלהם – וכאן, לדעתי, תפקידה של הטכנולוגיה – לסייע לתהליך הלימודי, לאפשר ללומדים להיות מעורבים ומודעים ללמידה שלהם מאחר והטכנולוגיה מאפשרת יכולות הערכה בכל שלב, בכל נקודת זמן. באמצעות הטכנולוגיה, הן התלמידים והן המורים יכולים לנהל מעקב אחר התקדמות והתפתחות הלומד כמו תיעוד שלבי כתיבת טקסט. הטכנולוגיה מאפשרת דרך חדשה להערכת תלמידים שלא התאפשרה קודם לכן. היא מאפשרת "קיום דיאלוג על הלמידה בין המורה לתלמיד" (McGuire, 2005). לשם כך צריך קודם כל לשנות את נקודת המבט שלנו לגבי תהליך הערכה. ברגע שנעשה זאת נוכל לתרום בצורה יותר משמעותית לקידומו של התלמיד.