הכתיבה בבלוג היוותה עבורי משימה לא קלה. מעבר לחשש של עניין הפומביות והצורך ללמוד לחיות עם החשיפה, התעוררו קשיים כמו על מה לכתוב, איך לארגן את המחשבות ולנסח את התובנות.
אבל עם הזמן, נוכחתי לדעת, שהקשיים האלה הם בעצם היתרונות של הבלוג.
ראשית, הבלוג "נטרל" לי את החששות מחשיפה. ככל שעבר הזמן, גיליתי שהפומביות לא מפריעה לי. גם אחרי שד"ר גילה קורץ נתנה לנו אישור להגביל את חשיפת הבלוג לתלמידי המכללה בלבד, בחרתי שלא לנהוג כך. בפעם הבאה שאדרש לפרסם תכנים בגלוי, זה לא ילווה ברגשות שליליות.
שנית, הבלוג שירת את תהליך הכתיבה שלי – הכתיבה בבלוג חייבה אותי לחשוב כל הזמן, גם במצבים שלא הייתי מול המחשב. הכתיבה סייעה לי להגיע לחשיבה רפלקטיבית וביקורתית. זה המקום לציין שלפומביות יש חשיבות גדולה – הידיעה שהתכנים גלויים לגולשים, חייבה אותי להשקיע זמן בארגון ובניסוח המחשבות, בקריאה את הכתוב מספר פעמים ובביצוע הגהה.
בנוסף, אני רוצה לציין עוד יתרונות:
במה לביטוי אישי – הכתיבה בבלוג אפשרה לי ליצור "תעודת זהות" משלי. כלומר, מי שרוצה לדעת מה דעתי על נושאים כמו תקשוב מערכת החינוך או למידה שיתופית, יכול לקרוא בבלוג שלי.
ארגון וניהול ידע – חיפוש מתמיד אחרי מאמרים, סרטונים וקישורם לפוסטים. ניהול הידע בעזרת יישומים טכנולוגיים כמו הדלישס.
הגברת המוטיבציה - התגובות שקיבלתי מעמיתי ללימודים, וכן סטודנטים מהמנהל (לפי בקשת המרצה) גרמו לי להרגיש מועילה, שאני תורמת במשהו, וזה דרבן אותי להמשיך בכתיבה. יחד עם זאת, אני תוהה - מי בעצם קהל היעד שלי? מי קורא את הבלוג שלי? האם אני תורמת לעמיתי במכללה כמו שהם תורמים לי? בנוסף, הבלוג, בדומה לטוויטר, הוא בעצם כתיבה לעצמי. בתקופה של פריחת הרשתות החברתיות וחשיבות האינטראקציה הבין אישית ללמידה, הבלוג לדעתי, בנקודה זו לוקה בחסר.
לסיכום, הבלוג הוא שיקוף של תהליך הכתיבה של היחיד. הוא אמנם מאפשר במה גם לשיתופיות, אך היא לא באה לידי ביטוי בעוצמה, כדוגמת רשת הפייסבוק. הייתי ממליצה ליישם אותו בכיתות במטרה לשפר את מיומנות הכתיבה של התלמידים. בדרך זו, התלמידים יוצרים במה ייחודית משלהם שבה הם יכולים להתבטא, לחוות את דעתם ,להציג את כישרונותיהם השונים, להשפיע ולעזור גם לתלמידים אחרים.
לסיום, אני רוצה להודות לחנה גוטמן, שליוותה אותי במהלך הפרויקט. חלק מהפוסטים נכתבו בהשראת השיחות בינינו בדרך הביתה מהמכללה, ועל כך מגיעה לה תודה. כמו כן תודה לחברותיי לי, דורית וגילה שקראו והגיבו לבלוג זה.
