המורה, יש לך פייסבוק?

שנת הלימודים נפתחה. בעודי מסבירה לתלמידי כיתה ה על ספרי הלימוד וצורת הלמידה בחדר אנגלית, אחד התלמידים מצביע ושואל "המורה, יש לך פייסבוק? שאלה זו גרמה לי להרהר על כמה דברים. ראשית, מה בעצם חושבים התלמידים שלנו עלינו - המורים מבחינה טכנולוגית? האם אנו מצטיירים בעיניהם כאנשים שיודעים להשתמש בטכנולוגיה? האם הם משערים שאנו יודעים איך משתמשים במחשב? האם הם מעלים בדעתם שגם לנו יש חשבון בפייסבוק או בטוויטר?
שנית, טכנולוגיה - זה מה שמדבר אליהם לילידים הדיגיטליים ובמקום ללמד עם ציוד טכנולוגי, אנו עדיין מלמדים עם לוח לבן וחוברות עבודה. שלישית, האם כיום, בעידן המידע, צריך להיות בעל ידע במחשבים כתנאי לקבלת תעודת הוראה?

העובדה היא שהעולם השתנה ואי אפשר להתעלם מהמפכה הדיגיטלית. כיום, לא לדעת להשתמש במחשב זה כמו לא לדעת קרוא וכתוב. כמו כן, אני לא בטוחה שכלל המורים מודע לעד כמה התלמידים שלנו השתנו. התלמידים בהווה הם לא אותם התלמידים שמערכת החינוך עוצבה ללמד בעבר. אם מורים רוצים שהתלמידים ילמדו הם צריכים "לדבר" באותה השפה. לכן, אני מאמינה שבמקום לנסות לשנות את הילדים, המורים צריכים לשנות את דרכי ההוראה.

רב תרבותיות

בשיעור האחרון בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה – היבטים בינלאומיים", דנו בסוגיית הרב-תרבותיות (היכולת שלנו לבטא סובלנות כלפי שונות תרבותית) וכן בקשיים שנוצרים בלמידה רב תרבותית. תכני הלמידה, לדוגמא, לרוב מוטים תרבותית במובן הזה שנעשים שימושים בדוגמאות תלויות תרבות ולפעמים מתעלמים מרגישויות תרבותיות אחרות. מצד שני, אם נהייה זהירים מדי בכדי לא לפגוע במישהו, עלול להיווצר קושי בלהעביר את הדברים בצורה נקייה, כלומר, הצורך הזה לשמור על הסובלנות והרגישות הרב תרבותיות יכולה לפגוע בכלים היעילים של ההוראה. הקושי בלמידה רב-תרבותית יכול גם לבוא לידי ביטוי בהתנהגות כמו תרבות השיח, נימוסים והליכות, בקשת עזרה וכדומה. היום בעידן הגלובליזציה ופתיחת קורסים מקוונים לציבור הסטודנטים שלומדים במדינה אחרת צריך לקחת בחשבון את הצד הטכנולוגי ולהבין שגם הטכנולוגיות הן מוטות תרבותית וכי לא כל טכנולוגיה מתאימה לכל תרבות.
סוגיית הרב-תרבותיות גרמה לי להרהר על מערכת החינוך שלנו. האם מדינת ישראל שנחשבת לאחת החברות המגוונות ביותר בעולם מטפלת בכל נושא השונות? האם בכיתות נערכים שיעורים המוקדשים לנושא השונות? האם למידה תרבותית זה לעשות פעם בשנה יום "מאכלי עמים" או שזה משהו שצריך להכניס לתוכנית הלימודים?
באנגליה, לדוגמא, מלמדים על תרבויות שונות כחלק מתוכנית הלימודים. זאת אומרת שצוות המורים מלמד על השנה האזרחית הסינית ועל חג החנוכה לא מפני שלומדים בכיתה תלמידים סיניים ותלמידים יהודיים אלא מפני שסוגיית הרב-תרבותיות הינה חלק מתוכנית הלימודים. בדרך זו, התלמידים לומדים לכבד אחד את השני, להכיר את הזהויות האחרות, להיות רגישים לשונים מהם ולגלות פתיחות והבנה.
האם קיימת תוכנית לימודים כזאת בישראל? אני מאמינה שהמורים מקדישים מספר שיעורים כדי לדון על נושא השונות, אבל לפי דעתי זה לא משהו שמגיע מתוך תוכנית הלימודים.
לשיעור בנושא רב-תרבותיות, אתם מוזמנים לצפות בסרטון הבא שצולם בבית ספר רעות בכרמיאל ומופיעים בו תלמידים המציגים פסיפס של תרבויות בצורה הומוריסטית.