כידוע, הווב 2 התפתח מתוך תפיסה אידיאולוגית שידע מפיצים ומשתפים. המשמעות היא שרוב הפעילויות מתקיימות בשטח המדיה החברתית. אתרים שונים באינטרנט כמו הפייסבוק, טוויטר ויו-טיוב מספקים פלטפורמה טכנולוגית ליצירה ושיתוף של תכנים גם על ידי הגולשים עצמם. אבל האם פעם תהיתם מה היקף הפעילות במדיה החברתית? מהי, למשל, כמות הפוסטים המתפרסמים מדי יום? כמה אנשים מצטרפים כחברים חדשים לפייסבוק? כמה ציוצים נשלחים ברשת הטוויטר?
בקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" של ד"ר אלון הסגל, נחשפנו ל"מונה הרשת החברתית" המוצג לפניכם.
בשנת 2009, אדם בשם גארי הייס (Gary Hayes) בנה פלטפורמה המציגה את פעילותה של הרשת החברתית ברחבי העולם בזמן אמת. המידע מבוסס על דיווחים בצורת מספרים כמו מספר התמונות המועלות לרשת הפייסבוק. בנוסף, אפשר למצוא נתונים בתחום המשחקים ברשת כמו מספר ההודעות שנשלחות בין שחקנים ב second life או בתחום המכשירים הניידים כדוגמת מספר מכשירי האייפון הנמכרים בעולם. נכון להיום, הסטטיסטיקה מראה שמעל ל-2 מיליארד אנשים ברחבי העולם עושים שימוש ברשת האינטרנט לשליחת דואר אלקטרוני וכמיליארד אנשים צופים בסרטונים ביו-טיוב וכל זה קורה ביום אחד!
מה הנתונים האלה בעצם אומרים לנו? זה אומר שהנוכחות והפעילות של הגולשים נמצאת כיום באינטרנט במשמעות של "אם אתה לא שם אתה לא קיים". הנתונים מספרים גם מהו היישום הכי נפוץ כרגע באינטרנט בדומה לכמות מספר הצפיות שיש לסרטון ביו-טיוב (האם הנתונים יהיו זהים גם בשנה הבאה?). הם יכולים בנוסף ללמד אותנו על העדפות של אנשים. אני, לדוגמא, לא ידעתי שקניית מתנות וירטואליות ברשת האינטרנט היא כה פופולארית.
הנתונים האלה גם צריכים לחלחל לתוך מערכת החינוך. מערכת החינוך עדיין לא עברה תהליך של שינוי בתפיסת מושג הידע. לצערי, אנחנו עדיין מלמדים בצורה שהייתה נכונה לפני שנים ומתעלמים מהמהפכה הטכנולוגית שאפשרה לידע להיות נגיש לכולם. מורים צריכים לעבור הכשרה מקצועית (בדומה למה שאנחנו עברנו) ולשלב את יישומי הווב-2 בדרכי ההוראה. בדרך זו, השיעורים הופכים ליותר מסקרנים ומעשירי ידע וגם עוזרים לפיתוח מיומנויות. אם מדברים, לדוגמא, על היכולת לעבוד בצוות כאחת מיומנויות המאה ה-21, יישומים כמו גוגל דוקס וויקי יכולים לפתח יכולות אלה. מצד שני, אני טוענת שגם התלמידים צריכים לעבור איזשהו שינוי בתפיסתם את אתרי האינטרנט. תלמידים, לדוגמא, תופסים את היו-טיוב ככלי בידור בלבד והם אינם מודעים לכך שהוא יכול לשמש גם ככלי ללמידה.
בהתאם לכך, אני מצרפת קישור לאתר המציג 100 דרכים לשימוש המדיה החברתית בכיתה. באתר אפשר למצוא רעיונות איך לשלב את הווב-2 בהוראה כמו יצירת דף בפייסבוק לדמות מסיפור שהילדים למדו בכיתה או שימוש ברשת הסקייפ לקיום מפגשים עם סופרים אורחים שלא יכולים להגיע פיזית לבית הספר.
http://www.onlineuniversities.com/blog/2010/05/100-inspiring-ways-to-use-social-media-in-the-classroom/
יום שלישי, 23 בנובמבר 2010
יום שלישי, 16 בנובמבר 2010
"חנוך הנער על פי מוחו"
במשך שנים ניסו פילוסופים ופסיכולוגים רבים להסביר כיצד מתרחשת למידה. בעוד שבעבר החוקרים ביססו את תיאוריות הלמידה על פי תצפיות על ההתנהגות הגלויה, כיום בעשור האחרון חוקרים מתמקדים בתהליכי למידה המתרחשים בתוך הקופסה השחורה - המוח.
בקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" של ד"ר נטע נוצר, צפינו בסרטון שבו מופיע פרופסור עידן שגב העומד בראש המרכז הבין תחומי לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור שגב אחראי על פרויקט בניית מודל מתמטי להבנת תהליכי עיבוד מידע במוח. המוח, הוא מסביר, הינו אוסף של תאי עצב המורכב מרשתות – רשתות של קשרים וחיבורים המשתנים כל הזמן. אם נצליח להבין את ההקשרים שיוצרות הרשתות, נוכל להבין כיצד רשתות עצבים מייצרות התנהגויות שונות כמו תנועה, תפיסה, מחשבה, יצירה וכדומה. אם נצליח להבין את מבנה המוח נוכל אולי להבין איך נוצרת למידה.
בזמן צפייה בסרטון, תהיתי לגבי ההשלכות של חקר המוח על הלמידה. אם המידע במוח מאוחסן על רשת של קשרים וחיבורים, זה אומר שיש ללמד בהקשרים שונים ולא להתמקד בקשר אחד מסוים. לכן, עלינו המורים לאתגר יותר את התלמידים כי ככל שהתלמידים יתמודדו עם בעיות מורכבות יותר, מערכת הקשרים שתיווצר במוח תהייה מגוונת יותר. בנוסף, תהיתי לגבי הדרך שבה אנו מלמדים כיום. הייתכן והיא מוטעית? הייתכן שאנחנו בעצם משבשים את החשיבה של התלמידים? הרי יכול להיות שאנחנו לא מדברים באותה "שפה" חדשה שתואמת את מבנה המוח.
לסיום, אני תוהה עד כמה המורים מעודכנים בתיאוריה החדשה. מורים חייבים להיות חשופים לגבי ממצאי המחקר על המוח והקשר ללמידה. בעזרת התגלית החדשה מורים לדוגמא, יוכלו לפתח אסטרטגיות למידה ולבנות תוכניות לימוד בהתאם.אין ספק שהמחקר בתחום המוח ישפיע בעתיד על האופן שבו אנו מלמדים ותלמידים לומדים.
בקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" של ד"ר נטע נוצר, צפינו בסרטון שבו מופיע פרופסור עידן שגב העומד בראש המרכז הבין תחומי לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור שגב אחראי על פרויקט בניית מודל מתמטי להבנת תהליכי עיבוד מידע במוח. המוח, הוא מסביר, הינו אוסף של תאי עצב המורכב מרשתות – רשתות של קשרים וחיבורים המשתנים כל הזמן. אם נצליח להבין את ההקשרים שיוצרות הרשתות, נוכל להבין כיצד רשתות עצבים מייצרות התנהגויות שונות כמו תנועה, תפיסה, מחשבה, יצירה וכדומה. אם נצליח להבין את מבנה המוח נוכל אולי להבין איך נוצרת למידה.
בזמן צפייה בסרטון, תהיתי לגבי ההשלכות של חקר המוח על הלמידה. אם המידע במוח מאוחסן על רשת של קשרים וחיבורים, זה אומר שיש ללמד בהקשרים שונים ולא להתמקד בקשר אחד מסוים. לכן, עלינו המורים לאתגר יותר את התלמידים כי ככל שהתלמידים יתמודדו עם בעיות מורכבות יותר, מערכת הקשרים שתיווצר במוח תהייה מגוונת יותר. בנוסף, תהיתי לגבי הדרך שבה אנו מלמדים כיום. הייתכן והיא מוטעית? הייתכן שאנחנו בעצם משבשים את החשיבה של התלמידים? הרי יכול להיות שאנחנו לא מדברים באותה "שפה" חדשה שתואמת את מבנה המוח.
לסיום, אני תוהה עד כמה המורים מעודכנים בתיאוריה החדשה. מורים חייבים להיות חשופים לגבי ממצאי המחקר על המוח והקשר ללמידה. בעזרת התגלית החדשה מורים לדוגמא, יוכלו לפתח אסטרטגיות למידה ולבנות תוכניות לימוד בהתאם.אין ספק שהמחקר בתחום המוח ישפיע בעתיד על האופן שבו אנו מלמדים ותלמידים לומדים.
יום שלישי, 9 בנובמבר 2010
הערכה בשביל למידה
בשיעור האחרון בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע"של ד"ר גילה קורץ עסקנו בסוגיית הערכה. הערכה, כידוע, היא כלי או אמצעי לקבלת מידע על אודות הלמידה של התלמיד המתבצעת בדרך כלל בסיום התהליך הלימודי. אולם השאלה שצריך לשאול היא עד כמה הדרך הזו יעילה לתלמידים? האם מתן ציון או כתיבת הערות על גבי עבודה אכן תורמים לתהליך הלמידה? האם הדרך הזו גורמת לתלמידים להיות טובים יותר?
אדם בשם ריק סטיגינס (Rick Stiggins – ראו סרטון למטה), העומד בראש המוסד ללימוד הערכה, אומר שהדרך שבה אנו מעריכים תלמידים לפי ציונים מיועדת לעזור לחלק מהתלמידים. התפקיד שלנו הוא לחשוב כיצד הערכה יכולה לעזור לכלל התלמידים. לכן, הוא אומר, יש צורך לשנות את הפרספקטיבה שלנו לגבי תהליכי הערכה: לא עוד הערכה בשביל קבלת ציונים אלא הערכה בשביל הלמידה. בדרך זו, הערכה הופכת להיות מה שהוא מכנה "חגיגה של למידה" - תהליך שבו הלומדים מרגישים מחויבות ללמידה בכך שהם מעורבים בתהליך הלמידה. לפיכך, סטיגינס מציע שבע אסטרטגיות שמורים צריכים ליישם בתהליכי הערכה:
1. להגדיר מטרות ברורות וברות השגה.
2. לתת מודלים להערכת עבודה טובה – האם בכלל התלמידים יודעים איך צריכה להיראות עבודה טובה?
3. לתת משובים תיאורים מתמשכים.
4. ללמד הערכה עצמית.
5. להתמקד בפן אחד של החומר הנלמד.
6. לשים דגש על הגהה.
7. ללמד תהליכי רפלקציה.
האסטרטגיות שסטיגינס מציע עוזרות למורים למשוך את התלמידים לתוך תהליך הלמידה, לגרום להם להיות מעורבים כדי שיוכלו לקחת אחריות על הלמידה שלהם – וכאן, לדעתי, תפקידה של הטכנולוגיה – לסייע לתהליך הלימודי, לאפשר ללומדים להיות מעורבים ומודעים ללמידה שלהם מאחר והטכנולוגיה מאפשרת יכולות הערכה בכל שלב, בכל נקודת זמן. באמצעות הטכנולוגיה, הן התלמידים והן המורים יכולים לנהל מעקב אחר התקדמות והתפתחות הלומד כמו תיעוד שלבי כתיבת טקסט. הטכנולוגיה מאפשרת דרך חדשה להערכת תלמידים שלא התאפשרה קודם לכן. היא מאפשרת "קיום דיאלוג על הלמידה בין המורה לתלמיד" (McGuire, 2005). לשם כך צריך קודם כל לשנות את נקודת המבט שלנו לגבי תהליך הערכה. ברגע שנעשה זאת נוכל לתרום בצורה יותר משמעותית לקידומו של התלמיד.
אדם בשם ריק סטיגינס (Rick Stiggins – ראו סרטון למטה), העומד בראש המוסד ללימוד הערכה, אומר שהדרך שבה אנו מעריכים תלמידים לפי ציונים מיועדת לעזור לחלק מהתלמידים. התפקיד שלנו הוא לחשוב כיצד הערכה יכולה לעזור לכלל התלמידים. לכן, הוא אומר, יש צורך לשנות את הפרספקטיבה שלנו לגבי תהליכי הערכה: לא עוד הערכה בשביל קבלת ציונים אלא הערכה בשביל הלמידה. בדרך זו, הערכה הופכת להיות מה שהוא מכנה "חגיגה של למידה" - תהליך שבו הלומדים מרגישים מחויבות ללמידה בכך שהם מעורבים בתהליך הלמידה. לפיכך, סטיגינס מציע שבע אסטרטגיות שמורים צריכים ליישם בתהליכי הערכה:
1. להגדיר מטרות ברורות וברות השגה.
2. לתת מודלים להערכת עבודה טובה – האם בכלל התלמידים יודעים איך צריכה להיראות עבודה טובה?
3. לתת משובים תיאורים מתמשכים.
4. ללמד הערכה עצמית.
5. להתמקד בפן אחד של החומר הנלמד.
6. לשים דגש על הגהה.
7. ללמד תהליכי רפלקציה.
האסטרטגיות שסטיגינס מציע עוזרות למורים למשוך את התלמידים לתוך תהליך הלמידה, לגרום להם להיות מעורבים כדי שיוכלו לקחת אחריות על הלמידה שלהם – וכאן, לדעתי, תפקידה של הטכנולוגיה – לסייע לתהליך הלימודי, לאפשר ללומדים להיות מעורבים ומודעים ללמידה שלהם מאחר והטכנולוגיה מאפשרת יכולות הערכה בכל שלב, בכל נקודת זמן. באמצעות הטכנולוגיה, הן התלמידים והן המורים יכולים לנהל מעקב אחר התקדמות והתפתחות הלומד כמו תיעוד שלבי כתיבת טקסט. הטכנולוגיה מאפשרת דרך חדשה להערכת תלמידים שלא התאפשרה קודם לכן. היא מאפשרת "קיום דיאלוג על הלמידה בין המורה לתלמיד" (McGuire, 2005). לשם כך צריך קודם כל לשנות את נקודת המבט שלנו לגבי תהליך הערכה. ברגע שנעשה זאת נוכל לתרום בצורה יותר משמעותית לקידומו של התלמיד.
יום שלישי, 2 בנובמבר 2010
חומרי למידה פתוחים
חומרי למידה פתוחים הם "חומרי למידה והוראה הזמינים באינטרנט באופן חופשי לכל אחד שמעוניין להשתמש בהם בין אם זה מרצה, סטודנט או לומד עצמאי. חומרי הלמידה הפתוחים כוללים קורסים, מודולים של למידה, תוכניות לימודים, הרצאות, משימות לבית, בחנים, פעילות מעבדתית, משחקים, סימולציות וכל חומר או כלי אחר המאפשר גישה לידע". (ויקיפדיה, 2010). היוזמה הזו של העלאת חומרים בעלי תוכן אקדמי החלה לראשונה באוניברסיטת מסצ'וסטס שבארצות הברית (MIT) במימונה של קרן פילנתרופית בשם William and Flora Hewlett Foundation. אנשי הקרן טענו שידע הינו "סחורה ציבורית וכי האינטרנט מספק הזדמנויות יוצאות דופן לכולם כדי לחלוק, להשתמש ולאחזר מידע" (מתוך דו"ח הקרן, 2007). היוזמה של MIT נתנה השראה למכללות אחרות בארה"ב ובחו"ל להצטרף לתנועה ולתרום את חומרי הלמידה שלהם. יש לציין שהאוניברסיטאות והמוסדות השונים אומנם מאפשרים גישה שווה לכולם להגיע לחומרי הלמידה האקדמיים שהם פיתחו, אבל הם אינם מעניקים ללומדים תארים.
הסוגיה הזו של פתיחת חומרים ברשת היא עניין מרתק שמעורר מספר שאלות. ראשית, מה מניע מוסדות יוקרתיים כמו MIT ו Yale להפיץ את התכנים לעיני כל ובחינם במיוחד כשאנו חיים בחברה שידע הוא כוח? האם השיקול נובע כולו ממניעים אידיאולוגים או שמא ממניעים כלכליים? האם חשיפת התכנים היא נתינה או אסטרטגיה שיווקית מבריקה שנועדה להעלות את המוניטין של האוניברסיטה וליצור יתרון תחרותי כדי למשוך כמה שיותר סטודנטים? שנית, האם הנגישות למידע מאפשרת ליחיד לרכוש את הידע? האם רישום לקורס פיסיקה או מתמטיקה, לדוגמא, מבטיח הצלחה במשימה? לדעתי, הלומד העצמאי צריך להיות בעל ידע בסיסי הקשור לתחום הקורס אחרת הוא עלול לא להבין את מטרות ותכני הקורס. בהיעדר הדרכה מקצועית מכוונת, הלומד צריך להיות בעל משמעת חזקה וכוח רצון רב כדי לצלוח קורסים אלה במיוחד לאור העובדה שהוא לא מקבל הכרה רשמית ללימודיו. כמו כן, אינטראקציה בין המרצים ללומדים אינה קיימת, כלומר, אם נתקלים בשאלה או רוצים לקבל הבהרות – אין למי לפנות.
בסופו של דבר, אני סבורה, שהמטרה של פתיחת חומרי למידה ברשת היא ליצור שיווין ביכולת ההגעה לידע ולתכנים באיכות גבוהה. מצד אחד, האוניברסיטאות וסגל המרצים נהנים מפרסום עולמי, אך מצד שני האוניברסיטאות משקיעות סכומים גדולים בפיתוחם של הקורסים ובהצגת התכנים שאנשי הסגל עמלו ופיתחו במגוון דרכים ללומד. בסופו של דבר, הלומד אולי לא יקבל תעודה מהאוניברסיטה אבל הוא יוכל להגיע ולרכוש את הידע הפתוח בפניו.
הסוגיה הזו של פתיחת חומרים ברשת היא עניין מרתק שמעורר מספר שאלות. ראשית, מה מניע מוסדות יוקרתיים כמו MIT ו Yale להפיץ את התכנים לעיני כל ובחינם במיוחד כשאנו חיים בחברה שידע הוא כוח? האם השיקול נובע כולו ממניעים אידיאולוגים או שמא ממניעים כלכליים? האם חשיפת התכנים היא נתינה או אסטרטגיה שיווקית מבריקה שנועדה להעלות את המוניטין של האוניברסיטה וליצור יתרון תחרותי כדי למשוך כמה שיותר סטודנטים? שנית, האם הנגישות למידע מאפשרת ליחיד לרכוש את הידע? האם רישום לקורס פיסיקה או מתמטיקה, לדוגמא, מבטיח הצלחה במשימה? לדעתי, הלומד העצמאי צריך להיות בעל ידע בסיסי הקשור לתחום הקורס אחרת הוא עלול לא להבין את מטרות ותכני הקורס. בהיעדר הדרכה מקצועית מכוונת, הלומד צריך להיות בעל משמעת חזקה וכוח רצון רב כדי לצלוח קורסים אלה במיוחד לאור העובדה שהוא לא מקבל הכרה רשמית ללימודיו. כמו כן, אינטראקציה בין המרצים ללומדים אינה קיימת, כלומר, אם נתקלים בשאלה או רוצים לקבל הבהרות – אין למי לפנות.
בסופו של דבר, אני סבורה, שהמטרה של פתיחת חומרי למידה ברשת היא ליצור שיווין ביכולת ההגעה לידע ולתכנים באיכות גבוהה. מצד אחד, האוניברסיטאות וסגל המרצים נהנים מפרסום עולמי, אך מצד שני האוניברסיטאות משקיעות סכומים גדולים בפיתוחם של הקורסים ובהצגת התכנים שאנשי הסגל עמלו ופיתחו במגוון דרכים ללומד. בסופו של דבר, הלומד אולי לא יקבל תעודה מהאוניברסיטה אבל הוא יוכל להגיע ולרכוש את הידע הפתוח בפניו.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
