למידה שיתופית - שלב הערעור

לאחרונה, התחלתי להטיל ספק ביעילותה של הלמידה השיתופית בקרב התלמידים שלי – תלמידי כיתות ה-ו. ההרגשה שלי קיבלה חיזוק מד"ר גילה קורץ שאמרה את המשפט הבא: "אולי מיהרנו לקדש את הלמידה השיתופית" בהסתמך על מחקר שהראה על הישגים טובים יותר בלמידה יחידנית.
אז מה גרם לי לערער על הלמידה השיתופית? הישגי התלמידים במבחנים – רובם קיבלו ציונים נמוכים גם התלמידים הטובים.

שלא יובן אחרת – אני מאמינה בלמידה השיתופית. אני פשוט חושבת שהתלמידים עדיין לא מבינים את חשיבותה. הם תופסים את הלמידה השיתופית כמשהו פיזי (יושבים ביחד וכל אחד עובד בנפרד), ולכן רוב השיחות ביניהם סובבות סביב חיי החברה שלהם ולא סביב הלמידה.

לאור התוצאות המאכזבות, אני תוהה אם הייתי צריכה לעודד את זה. אולי, אם הם היו עובדים לבד - התוצאות היו טובות יותר. אולי הייייתי צריכה להגביל את מספר התלמידים בקבוצה, ואולי קודם כל הייתי צריכה לעשות עבודת הכנה.

בכל אופן, מניסיוני, אני מאמינה שלמידה שיתופית יעילה תוכל להתקיים ברגע שהתלמידים יעברו שינוי תפיסתי בהבנת המונח הזה. אחרת אני לא רואה שום תועלת לתת לתלמידים לעבוד בצוות.

על למידה והנאה

בפוסט הקודם התייחסתי לגורם ההנאה (צפייה בסרטונים) כעשוי לעודד תהליכי למידה בקרב התלמידים. בהקשר הזה נזכרתי בסיפור הבא הממחיש את יחסי הגומלין בין למידה והנאה (לקוח מתוך קומיקס הילדים "קאלווין והובס" של ביל ווטרסון).

קאלווין והובס (ילד בן חמש והנמר שלו) מבלים את חופשת הקיץ שלהם בהתרוצצויות בחוץ וכדרכם, מסתבכים בצרות. בזמן שהם משחקים בחוץ, הם נתקלים בנחש.
"האם הוא מסוכן? מה הוא אוכל?" , שואל קאלווין.
הובס מסתכל אליו במבט של חוסר אונים. שניהם לא בקיאים בנושא זוחלים. ואז הם מוצאים פתרון - הובס מביא ספר על נחשים. חמש דקות מאוחר יותר הם שוכבים על האדמה בשמש וקוראים את הספר כשלפתע קאלווין קופץ ואומר:
"אנחנו לא אמורים ללמוד שום דבר. זה קיץ".
הובס עונה: "אם אף אחד לא מכריח אותך, זה נחשב הנאה".

אז נכון שלמידה היא משימה לא קלה, אבל הטכנולוגיה יכולה לגרום לה להיות מהנה, וברגע שהתלמיד נהנה הוא מרגיש מחויבות ללמידה.

יוטיוב - טוב ללמידה?

באחד מהשיעורים של הערכת טכנולוגיות ידע של ד"ר גילה קורץ הועלתה השאלה הבאה: האם אתר יוטיוב תורם ללמידה?
יוטיוב, כידוע, הינו אתר אינטרנט המאפשר לגולשים לראות, להעלות ולשתף קטעי וידאו ויתרונו בנגישות לתוכן בכל זמן. כמורה לאנגלית, אני משלבת קטעי וידאו במהלך השיעורים משום שהם מאפשרים הצגה ויזואלית של החומר הנלמד (להראות במקום לדבר), והתלמידים נהנים ומתלהבים מהשימוש שנעשה בכלי המייצג את עולמם האישי.
כאן המקום לשאול, מלבד גורם הנאה - מהי באמת תרומתו של האתר לתהליך הלימודי? האם הוא תורם לידע? האם צפייה בסרטון המראה את שימוש זמן ההווה באנגלית, לדוגמא, תורם להבנת חוקי הדקדוק בצורה טובה יותר? האם בכלל השקעת זמן באיתור חומרי למידה ברשת שווה את זה?
מניסיוני בכיתה, אני יכולה לספר שבזמן הצפייה התלמידים מתרגשים ומאוד נהנים. לאחר מכן, הם ניגשים לביצוע המשימות ועובדים בשקט מופתי. מה זה בעצם אומר? האם זה אומר שלסרטונים יש השפעה חיובית על התלמידים? האם זה אומר שהם גרמו להעלאת המוטיבציה ללמידה? ואולי, כפי שהציעה חברתי ללימודים חנה גוטמן, הם כן תרמו ללמידה במובן שהתלמידים לא הרגישו צורך להיעזר במורה או בחבר?

מחקר שבדק את מידת תרומתם של האמצעים הטכנולוגים ללמידה בקרב לומדים מבוגרים והוצג בשיעור על ידי ד"ר גילה קורץ, העלה ששילוב וידאו לא ממש השפיע על תהליך הלמידה. אני חושבת שלשילוב קטעי ווידאו בשיעורים יש השפעה חיובית על התלמידים (בבית ספר יסודי) במובן שזה גרם להם להרגיש יותר מחויבות ללמידה, במובן של זה עשה לי משהו, זה דרבן אותי להמשיך הלאה. אני לא יודעת להגיד כרגע לגבי הישגים. אולי הכלי הזה יכול להיות אפקטיבי יותר אם תהייה לו המשכיות גם בבית. כלומר, לא להסתפק רק בצפייה בכיתה אלא לתת לתלמידים משימות לבית הקשורות לתוכן הסרטון הנצפה בכיתה או להפנות אותם לסרטון אחר.
מבחינתי, הזמן שאני משקיעה באיתור סרטונים שווה את זה!