ג'יימס סורוביצקי בספרו "חוכמת ההמונים" טוען שלפעמים ההמון חכם מן היחיד. כלומר, חוכמה קולקטיבית מובילה לעיתים לקבלת החלטות טובות יותר מאשר החלטות המתקבלות בידי היחיד, מוכשר ככל שיהיה.
ביטוי לחוכמת ההמונים אפשר למצוא ברשתות החברתיות השונות המאפשרות לגולשים להגיב, לשתף וליצור תכנים שישמשו גולשים אחרים. הידע, בעצם, צומח מההמון, על ידי המשתתפים עצמם.
הסרטון הבא מציג את הנקודות החשובות בתיאוריה זו:
מה המשמעות של חוכמת ההמונים בחינוך? האם זה אומר שככל שהקבוצה גדולה יותר, מתקבלת חוכמה טובה יותר?
אני חושבת שהמושג "חוכמת ההמונים" מתייחס לשינוי שחל בתפיסת הידע - הידע לא מוגבל לבן אדם אחד. הוא מפוזר אצל מספר אנשים שתוך כדי אינטראקציה ביניהם, יוצרים ידע חדש. בהתאם לתיאורית "ריבוי האינטליגנציות" של גרדנר, אין אינטליגנציה אחת אלא יש מומחי ידע בתחומים שונים. לפיכך, הקבוצה צריכה להיות הטרוגנית ומגוונת מאחר וקבלת ההחלטות מתבססת על מצבור רב של רעיונות.
בהתאם לכך, מורים צריכים להבין שהם אינם בעלי הידע הבלעדיים בכיתה וכי התלמידים צריכים לקחת חלק בתהליך הלימודי. כמו כן, קיימת תחושה שהידע שהמורים מייצרים נשאר אצלם כי הם אינם משתפים עמיתים בצוות. התלמידים, מנגד, מבינים את חוכמת ההמונים. הם משתפים ויוצרים תכנים ברשתות החברתיות כמו הפייסבוק, או פונים למומחי ידע במשחקי הרשת השונים כדי להשיג משאבים המקדמים אותם במשחק.
אני מאמינה שהמטרה שלנו היא ליצור מודעות בקרב המורים בדבר שינוי בתפיסת הידע. הניסיון לשנות את התלמידים הוא בלתי אפשרי, אבל כן אפשר לשנות את דרכי ההוראה והלמידה כדי להתאימם למאה ה-21.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה