יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

עוד על תאוריות למידה

בפוסט הקודם הצגתי שתי השקפות עולם לגבי למידה. מהרעיונות של רוסו מהמאה השבע עשרה התגבשה במאה שנים האחרונות הגישה הקונסטרוקטיביסטית המציגה את הידע של האדם כמהלך שנבנה בהדרגה ואינו מושג באחת.
הגישה הקונסטרוקטיביסטית מבוססת על עקרונות פילוסופיים ופסיכולוגיים. העיקרון הפילוסופי שם דגש על הלומד ועל פיתוח וטיפוח מיומנויות חשיבה והתפיסה הפסיכולוגית מדגישה כיצד מתרחשת למידה טובה יותר. פיאז'ה, לדוגמא, טען שהלמידה כולה נעשית על ידי הלומד בתהליך של הטמעה (הניסיון להטמיע את הידע החדש בידע הקיים) והתאמה (התאמה של פריט חדש לפריטים הקיימים). ויגוצקי טען, שלמידה מתרחשת באינטראקציה עם הסביבה ושהסביבה מאפשרת את ההתפתחות הקוגניטיבית והאינטלקטואלית של הלומד.
למידה לפי הגישה הקונסטרוקטיבית אינה מהווה העתק של ידע קיים. למידה היא התפתחות של יצירת משמעות על ידי הלומד. תפקיד הלומד זה לא למחזר ידע אלא להיות פעיל באיסוף הידע, לבחון את הידע על בסיס ניסיונו ולאור מטרותיו, לשכלל את פרשנותו וכך את מבנה הידע שלו.

דוגמא ללמידה קונסטרוקטיביסטית היא שיעורי הנהיגה. השיעור הראשון מתנהל כאשר התלמיד מתיישב בכיסא הנהג, מחזיק את ההגה ומתחיל לנסוע והמורה יושב לצידו מכוון ומנחה אותו. המורה לא יושב בכיסא הנהג ואומר לתלמיד "ככה עושים פניה שמאלה", "ככה מאותתים ימינה". התלמיד הוא זה שפעיל באופן אקטיבי בחווית הלמידה ובונה את הבנותיו לאור ההתנסות.

לפיכך, אני מאמינה שעלינו, המורים, לעשות שינוי בתפיסת מושג הלמידה כדי שבית הספר יהפוך מספק ידע למקום המארגן הזדמנויות להתמודד עם ידע, להתנסויות וללמידה על ידי עשייה.

5 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

היום כדאי להוסיף אמצעים טכנולוגיים להוראה לגיל הרך!
העולם כולו הופך לטכנולוגי וכך צריך להיות גם אופי הלמידה החדש!

דורית כץ דרוקר אמר/ה...

מיכל,
כמוך גם אני מאמינה ומקווה שבתי הספר ואנו המורים נשכיל להפוך את ההוראה- למידה ללימוד בדרכים חווייתיות, התנסותיות אם ע"י חקר, או משחק או למידת עמיתים וכד'.
מסתבר שהעשייה תורמת מאוד ללמידה משמעותית.
בהצלחה!
דורית

לי חאיק אמר/ה...

מיכל,
מסכימה אני איתך שלמידה צריכה להיות חווייתית והתנסותית. אך לדעתי אפשר וכדאי לשלב גם למידה רגילה שיכולה להיות פרונטלית או באמצעות קריאה. המורה חייב לכוון את ההתנסות החוויתית כי ללא הכוונה היא תישאר ברובד הראשוני כחוויה ותו לא.

מיכל סיון אמר/ה...

לי,
בוודאי שיש גם מקום ללמידה הפרונטאלית, הבעיה שרוב השיעורים המתקיימים כיום הם פרונטליים. הנקודה היא שהשינוי צריך להתחיל קודם כל בנו, המורים. עלינו לעשות שינוי בתפיסת הלמידה - להפחית בשיעורים שהמורה פעיל יותר ולתת לילדים להיות הם הפעילים ולספק להם אפשרויות להתנסות ולחוות.

חנה גוטמן אמר/ה...

דורית, מיכל ולי היקרות,
ככל שהתלמיד פעיל יותר וההוראה מגוונת ומעניינת יותר, כך הלמידה יעילה יותר. ככל שיותר חושים משתתפים בחווית הלמידה, כך הטמעת הנלמד גדלה. אולם, כדי לספק חוויה ללומד - יש צורך להשקיע יותר בהכנה: בתכנון, באיסוף המידע, בארגונו וביצירת הפעילות. קל יותר להיכנס לכיתה עם חומר "יבש" ולהעביר אותו. מורים רבים אינם מוכנים לעשות את המאמץ. חלקם אינם יודעים כיצד לעשות את השינוי ומהם האמצעים העומדים לרשותם. בעזרת הטכנולוגיה, ולא רק בעזרתה , ניתן ליצור גיוון מעניין ומעורר ללמידה. הכל מתחיל בגישה ובנכונות להשקיע.