ילדי המאה 21

בפוסט הקודם הזכרתי את מארק פרנסקי כמי שטבע את המונח "ילידים דיגיטליים" – אותם ילדים שנולדו לתוך עולם הטכנולוגיה. שיטוט בגוגל הביא אותי לציטוט הבא שלו משנת 2007: "אם בתי הספר לא יתאימו את דרכם אל המאה ה-21, לא יהיה להם צידוק קיומי".
פרנסקי, בדברי תוכחה המשולבים בחוש הומור, מדבר על מיומנויות המאה ה-21, על הצורך ללמד את דור העתיד את הכישורים הנדרשים לשוק העבודה כמו קבלת החלטות, תקשורת בין-אישית וחשיבה יצירתית. באותה הרצאה הוא מתייחס למהפכה הטכנולוגית שמכפילה את עצמה בקצב מסחרר ("feel the fear") ולשימוש בה כמסייעת לתהליכי הוראה ולמידה.
פרנסקי מאפיין את ילדי המאה ה-21 כילדים המוקפים בטכנולוגיה מרגע היוולדם וכשהם באים לבית הספר הם משועממים כי הם מנותקים מהסביבה הטבעית שלהם. כמו כן, הוא טוען, שילדים משתעממים בשיעורים כי המורים מרוכזים בתוכנית הלימודים ולא בעתיד וכי לא מלמדים אותם בדרך הנכונה.
למה, שואל פרנסקי, תלמיד צריך ללמוד באמצעות הרצאות כמו במאה הקודמת? המסר שאנו, המורים, מעבירים לתלמידים זה לזרוק את הטכנולוגיה לפני שהם נכנסים לבית הספר במקום לעשות בה שימוש. עלינו להבין שהטכנולוגיה היא חלק מהם ולנצל זאת לצורכי הוראה ולמידה.

כשצפיתי בסרטון הרגשתי שאותי פרנסקי לא צריך לשכנע - אני כבר שם, מודעת למאפיינים של"הילידים הדיגיטליים" ולומדת במגמת תקשוב המכשירה אותי לרתום את הטכנולוגיה לפדגוגיה.

למי שעדיין לא השתכנע בדבר השינוי שצריך לקרות במערכת החינוך, מוזמן לצפות בהרצאתו של מארק פרנסקי (אל תפספסו את הבדיחה בתחילת דבריו) .