בשיעור האחרון בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע"של ד"ר גילה קורץ עסקנו בסוגיית הערכה. הערכה, כידוע, היא כלי או אמצעי לקבלת מידע על אודות הלמידה של התלמיד המתבצעת בדרך כלל בסיום התהליך הלימודי. אולם השאלה שצריך לשאול היא עד כמה הדרך הזו יעילה לתלמידים? האם מתן ציון או כתיבת הערות על גבי עבודה אכן תורמים לתהליך הלמידה? האם הדרך הזו גורמת לתלמידים להיות טובים יותר?
אדם בשם ריק סטיגינס (Rick Stiggins – ראו סרטון למטה), העומד בראש המוסד ללימוד הערכה, אומר שהדרך שבה אנו מעריכים תלמידים לפי ציונים מיועדת לעזור לחלק מהתלמידים. התפקיד שלנו הוא לחשוב כיצד הערכה יכולה לעזור לכלל התלמידים. לכן, הוא אומר, יש צורך לשנות את הפרספקטיבה שלנו לגבי תהליכי הערכה: לא עוד הערכה בשביל קבלת ציונים אלא הערכה בשביל הלמידה. בדרך זו, הערכה הופכת להיות מה שהוא מכנה "חגיגה של למידה" - תהליך שבו הלומדים מרגישים מחויבות ללמידה בכך שהם מעורבים בתהליך הלמידה. לפיכך, סטיגינס מציע שבע אסטרטגיות שמורים צריכים ליישם בתהליכי הערכה:
1. להגדיר מטרות ברורות וברות השגה.
2. לתת מודלים להערכת עבודה טובה – האם בכלל התלמידים יודעים איך צריכה להיראות עבודה טובה?
3. לתת משובים תיאורים מתמשכים.
4. ללמד הערכה עצמית.
5. להתמקד בפן אחד של החומר הנלמד.
6. לשים דגש על הגהה.
7. ללמד תהליכי רפלקציה.
האסטרטגיות שסטיגינס מציע עוזרות למורים למשוך את התלמידים לתוך תהליך הלמידה, לגרום להם להיות מעורבים כדי שיוכלו לקחת אחריות על הלמידה שלהם – וכאן, לדעתי, תפקידה של הטכנולוגיה – לסייע לתהליך הלימודי, לאפשר ללומדים להיות מעורבים ומודעים ללמידה שלהם מאחר והטכנולוגיה מאפשרת יכולות הערכה בכל שלב, בכל נקודת זמן. באמצעות הטכנולוגיה, הן התלמידים והן המורים יכולים לנהל מעקב אחר התקדמות והתפתחות הלומד כמו תיעוד שלבי כתיבת טקסט. הטכנולוגיה מאפשרת דרך חדשה להערכת תלמידים שלא התאפשרה קודם לכן. היא מאפשרת "קיום דיאלוג על הלמידה בין המורה לתלמיד" (McGuire, 2005). לשם כך צריך קודם כל לשנות את נקודת המבט שלנו לגבי תהליך הערכה. ברגע שנעשה זאת נוכל לתרום בצורה יותר משמעותית לקידומו של התלמיד.
אדם בשם ריק סטיגינס (Rick Stiggins – ראו סרטון למטה), העומד בראש המוסד ללימוד הערכה, אומר שהדרך שבה אנו מעריכים תלמידים לפי ציונים מיועדת לעזור לחלק מהתלמידים. התפקיד שלנו הוא לחשוב כיצד הערכה יכולה לעזור לכלל התלמידים. לכן, הוא אומר, יש צורך לשנות את הפרספקטיבה שלנו לגבי תהליכי הערכה: לא עוד הערכה בשביל קבלת ציונים אלא הערכה בשביל הלמידה. בדרך זו, הערכה הופכת להיות מה שהוא מכנה "חגיגה של למידה" - תהליך שבו הלומדים מרגישים מחויבות ללמידה בכך שהם מעורבים בתהליך הלמידה. לפיכך, סטיגינס מציע שבע אסטרטגיות שמורים צריכים ליישם בתהליכי הערכה:
1. להגדיר מטרות ברורות וברות השגה.
2. לתת מודלים להערכת עבודה טובה – האם בכלל התלמידים יודעים איך צריכה להיראות עבודה טובה?
3. לתת משובים תיאורים מתמשכים.
4. ללמד הערכה עצמית.
5. להתמקד בפן אחד של החומר הנלמד.
6. לשים דגש על הגהה.
7. ללמד תהליכי רפלקציה.
האסטרטגיות שסטיגינס מציע עוזרות למורים למשוך את התלמידים לתוך תהליך הלמידה, לגרום להם להיות מעורבים כדי שיוכלו לקחת אחריות על הלמידה שלהם – וכאן, לדעתי, תפקידה של הטכנולוגיה – לסייע לתהליך הלימודי, לאפשר ללומדים להיות מעורבים ומודעים ללמידה שלהם מאחר והטכנולוגיה מאפשרת יכולות הערכה בכל שלב, בכל נקודת זמן. באמצעות הטכנולוגיה, הן התלמידים והן המורים יכולים לנהל מעקב אחר התקדמות והתפתחות הלומד כמו תיעוד שלבי כתיבת טקסט. הטכנולוגיה מאפשרת דרך חדשה להערכת תלמידים שלא התאפשרה קודם לכן. היא מאפשרת "קיום דיאלוג על הלמידה בין המורה לתלמיד" (McGuire, 2005). לשם כך צריך קודם כל לשנות את נקודת המבט שלנו לגבי תהליך הערכה. ברגע שנעשה זאת נוכל לתרום בצורה יותר משמעותית לקידומו של התלמיד.
3 תגובות:
מיכל
הערכה חשובה ביותר. הערכה מעצבת תורמת ללמידה כך שבזמן אמת ניתן כל לשפר ולתקן, להבדיל מחוכמה לאחר מעשה. בחינוך יש לכך חשיבות רבה בדרך לשיפור, התקדמות ועליה.
מיכל,
ההערכה המעצבת במהלך כל תהליך הלמידה, תורמת לשיפור תוך כדי העבודה והלמידה ואנו יכולים לשפר את התוצרים המצופים- דבר המקל עלינו להגיע לתוצר הסופי המיטבי. ממש כמו הכוונה.
דורית
הוסף רשומת תגובה